פסק-דין בתיק ת"א 11959-01-10

1.     התובע הגיש כנגד הנתבע, רואה חשבון בהכשרתו, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 64,944 ש"ח. התובע הוא תאגיד בנקאי הפועל כבנק משכנתאות ובין עיסוקיו העמדת הלוואות ללווים לרכישת נדל"ן. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 15.10.2000 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לבין הנתבע לפיו העמיד התובע לנתבע הלוואה בסך של 463,763 ש"ח (להלן: "הסכם ההלוואה הראשון"). הלוואה זו נועדה לרכישת דירת מגורים ברחוב ההסתדרות 21 בחולון (להלן: "הדירה"). הדירה שועבדה על ידי הנתבע לשם הבטחת החזר ההלוואה. אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה לרכישת הדירה הופר והתובע פעל במסגרת תיק הוצל"פ לאכיפת השעבוד ומכר את הדירה בהליכי כינוס נכסים באמצעות הכונס עו"ד זהבי (להלן: " הכונס") כאשר יתרת חובו של הנתבע לתובע לאחר מכירת הדירה עמדה על סך של 33,970 ש"ח נכון ליום 31.10.2009.

2.     אין מחלוקת כי ביום 29.8.2001 נחתם הסכם הלוואה נוסף בין התובע לנתבע לפיו העמיד התובע לנתבע הלוואה בסך של 236,000 ש"ח (להלן: "הסכם ההלוואה השני") לרכישת אולם לתעשייה הנמצא ברחוב שביל המפעל 4 (להלן: "האולם"). האולם שועבד על ידי הנתבע לשם הבטחת החזר ההלוואה. אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה לרכישת האולם הופר והתובע במסגרת תיק הוצל"פ לאכיפת השיעבוד מכר את האולם בהליכי כינוס נכסים, כאשר יתרת חובו של הנתבע לתובע לאחר מכירת האולם בגין הסכם ההלוואה השני עמדה על סך של 31,286 ש"ח נכון ליום 31.10.2009.

3.     לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע בקשת רשות להגן ובה טען כי הסכים למכירת הנכסים הממושכנים ואף הסכים "על פי בקשתו האישית של עו"ד זהבי כי לא יתנגד לגובה שכר הטרחה שלו, אולם כל זאת בתנאי ברור ומוחלט, כי בתום מכירת הנכסים וקבלת התמורה, לא יהיה חייב לבנק מאומה,  עו"ד זהבי הודיע לי שהתמורה שתתקבל תכסה את מלוא חובי לבנק. על סמך הבנה זו הסכמתי לעסקאות ולשכר הטרחה שעו"ד זהבי יקבל" (ראו סעיף 3 - 5 לתצהיר הנתבע).

4.     לאחר הדיון בבקשת הרשות להתגונן ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה כי הייתה הסכמה בעל פה, כי לאחר מכירת הנכסים, קבלת התמורה ותשלום שכר הטרחה, המבקש לא יהיה חייב עוד לבנק מאומה. הצדדים הסכימו כי הואיל ומדובר בטענה של "הודאה והדחה" הרי שנטל ההוכחה על הנתבע. הצדדים התייצבו לדיון הוכחות בו נשמעה עדות הנתבע וכן עדותם של עו"ד אפרת קומט כמומחית מטעם הבנק לשכר טרחה בהליכי כינוס ועדותו של הכונס.

5.     המחלוקת בין הצדדים אם כן היא בהקשר לחיוב הנתבע בשכר הטרחה של הכונס בהוצל"פ.

טענות הנתבע

6.     הנתבע טען בבקשת רשות להגן שהגיש כי עובר לחתימתו על הסכמה לגובה שכרו של הכונס בתיק ההוצאה לפועל (מש/3) נאמר לו שהתמורה שהתקבלה עבור הנכס יש בה כדי לכסות את חובו ולכן הסכים הנתבע לחתום על הסכמה לגובה שכר. לטענתו, אין כל היגיון שמי שהפסיד בעסקאות כספים רבים יהיה מוכן לשלם בנוסף שכר טרחה מירבי, כאשר קיימת אפשרות להגיש לראש ההוצל"פ בקשת התנגדות לגובה שכר הטרחה. מכאן שהנתבע טען בסיכומיו כי לא היה מסכים לשלם את שכר הטרחה מכיסו אלא היה מתנגד לגובה התשלום  לו ידע שהדבר יבוא מכיסו.

7.     עוד טוען הנתבע בסיכומיו כי הכונס לא הבהיר לנתבע מפורשות כי לאחר מכירת הנכסים יוותרו לו חובות והוא אף לא הסביר לו במפורש כי הוא מקבל את שכר הטרחה המקסימלי האפשרי. בעניין זה טוען הנתבע כי הכונס נוטל אחריות מוגברת של גילוי כל הפרטים לחייב באשר למכירת הנכסים.

טענות התובע

8.     התובע טוען כי הנתבע בתחילה טען כי הייתה הסכמה מפורשת בעל פה בינו ובין הכונס לעניין שכר הטרחה ואילו כעת בסיכומים הוא חזר בו מן הטענה והוא מבקש לסמוך את ידיו על כך שהסיק מסקנות מכך שהכונס לא אמר לו במפורש ששכר הטרחה ישולם מכיסו, טענה שאין בה כל הגיון. כן טען התובע כי שכר הטרחה של הכונס היה על פי המקובל ואף נמוך ממנו ברכיב הדירה.

דיון והכרעה

9.     בבקשת הרשות להתגונן קיבל הנתבע רשות להתגונן אך ורק בטענה, כי הייתה הסכמה בין הצדדים בעל פה כי לאחר מכירת הנכסים, קבלת התמורה ותשלום שכר הטרחה, המבקש לא יהיה חייב עוד לבנק מאומה. בחינת הדברים בסיכומים מראה כי הנתבע חזר בו למעשה מטענה זו ואינו טוען עוד להסכמה בעל פה בין הצדדים, אלא למסקנה שהסיק כתוצאה מהתנהלות הכונס. טענתו היא, כי אילו היה יודע שהסכום שיתקבל בהליך הכינוס אינו מכסה את שכר הטרחה, לא היה חותם על הסכמה לגובה שכר הטרחה בהוצאה לפועל. אמנם הנתבע טען ב"חצי פה" בעמוד 3 לסיכומיו "והוסיף לטעון (הנתבע- ע.ר.) שכך נאמר לו מפורשות ע"י הכונס", אולם הנושא לא נדון במפורש בסיכומים ולא הובאו לו סימוכין. כך או כך, איני מוצאת כי הנתבע הוכיח כי הכונס אמר לו בעל פה כי תמורת המכירות מכסה את כל חובותיו לבנק, לרבות שכר הטרחה.

10.            צודק ב"כ הבנק כי גם בטענה זו של הסקת מסקנה כתוצאה מהתנהלות הכונס, שהיא טענה חדשה, שלא ניתנה בגינה בקשת רשות להתגונן, אין כדי לסייע לנתבע. אין מחלוקת כי הנתבע אמור לשלם את מלוא חובו לבנק. משהנתבע לא שילם זאת עד היום הרי שנותר חוב לבנק, לרבות שכר טרחת הכונס, שהוא חלק מן החוב לבנק. יש לציין כי לנתבע אין טענות כנגד מחיר המימוש. המסקנה שהסיק הנתבע מבקשת הכונס, כי יאשר את תשלום שכר הכונס, היא מסקנה שאין לה בסיס ואי אפשר להסתמך עליה ללא הסכמה מפורשת של הצדדים. הרי לא יעלה על הדעת, כי הכונס יוותר על חלק מחוב הבנק, אלא במסגרת הסדר מפורש בכתב או לפחות בצורה הברורה ביותר בעל פה. יצוין, כי הנתבע הוא רואה חשבון בהכשרתו והיה מעורב בהליכי מכירת הנכסים ואף אישר את המכירות בכתב לפי בקשת הכונס (מש/2 ו- מש/5) ולכן לא סביר כי נושא כה מהותי לא היה מוצא ביטוי בהסכמה מפורשת בכתב.

11.הבנק אף הביא את חוות דעתה של המומחית עו"ד חנה קומט-אפרת, אשר התייחסה לשכר הטרחה שנפסק לכונס הנכסים וקבעה כי מדובר בשכר רגיל ומקובל ואף נמוך מהמקובל במקרה של מכירת דירה (סעיף 2(א)(5) לחוות הדעת). לא מצאתי כי נטענו טענות של ממש כנגד שכר הטרחה של הכונס בסיכומי הנתבע, למעט אמירה, כי הכונס ניצל את הנתבע וביקש "את התמורה הגבוהה עבור ביצוע פעולותיו", כאשר המומחית מטעם הבנק העידה, כי מדובר בשכר סביר ומקובל ולא גבוה מהמקובל וטענתה לא נסתרה בחקירה הנגדית כלל ואף לא הובאו על ידי הנתבע מקרים ודוגמאות המוכיחים כי שכר הטרחה, שקיבל הכונס בנסיבות אלה היה גבוה מן המקובל. יש לזכור כי ראש ההוצל"פ אישר את שכר הטרחה. מכאן כי ממילא לא היה פתחון פה לנתבע לטעון טענות בפני ראש ההוצאה לפועל בעניין שכר הטרחה ולכן הסכמתו לשכר הטרחה לא הייתה אלא יידוע שלו לשכר הטרחה.

12.            טענה נוספת של הנתבע היא, כי היה על הכונס להסביר לו במפורש כי שכר הטרחה יהפוך לחלק מחובו לבנק והוא לא יפטר ממנו לאחר מכירת הנכסים. אולם גם טענה זו שלא נטענה על ידי הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ולא נתקבלה בגינה רשות להגן, אינה יכולה לסייע לו. הנתבע חתם על מכתב (מש/3) שבו נאמר כדלקמן:

" 2. אני נותן הסכמתי לתשלום שכר טרחת עו"ד הכל כמפורט בבקשה שהוגשה על ידי כונס הנכסים, עוה"ד מרדכי זהבי, מיום 19.2.2009, שהעתקה על מצורפיה יחד עם החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 25.2.2009 בענין זה הומצאו לי ביום 10.3.2009.

3.הינך רשאי להביא הסכמתי זו לידיעת ראש ההוצאה לפועל בהרצליה בתיק ההוצאה לפועל שבנדון."

מכאן שטענת הנתבע כי לא ידע על הסכומים או כי לא ניתנה לו הזדמנות להתנגד אינן יכולות לעמוד לנוכח המכתב הברור שכתב לכונס ולפיו ראה את הבקשה לשכר טרחה והסכים לה.

13.            סוף דבר, איני מוצאת כי הנתבע הוכיח את טענותיו כנגד חיובו בסכומים הנדרשים על ידי הבנק ואני קובעת כי הבנק הוכיח כי הנתבע חייב לו את הסכומים אשר תבע.